<h1>יראים סימן ק"ד</h1>
<h2>דף כט.</h2>
תניא [ע"ז י"ג א'] אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תעקר פירות כסות וכלים ירקבו ומותר להנות מהן ע"י חלול והדמים ישליך לים המלח כדאמרינן בערכין בפ' המקדיש שדהו בשעה שאין היובל נוהג [כ"ט א'] ההוא גברא דאחרמינהו לניכסי בפומבדיתא אתא לקמיה דרב יהודא א"ל זיל שקיל ד' זוזי ואחיל עלייהו ושדי לנהרא ולישתרו לך, אלמא קסבר סתם חרמים לבדק הבית. כמאן כשמואל, דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל אימר דאמר שמואל שחיללו בדיעבד לכתחלה מי אמר הני מילי בזמן שבית המקדש קיים ומשום פסידא דהקדש אבל בזמן הזה אפילו לכתחלה. אי הכי אפילו פרוטה נמי לפרסומי מילתא. הלכך הא דתני ירקבו היכא דלא חילל. ורבותי פירשו לי הא דתניא ירקבו במטלטלין שאיפשר לאבדם והא דשרי רב יהודא בחלול הקדש בקרקעות שאי אפשר לאבדם ואתו בהן לידי תקלה. אבל הקדיש מטלטלים ועבר על דתניא אין מקדישין קנסינן ליה לאבדם. ונראה דבריהם מדברי.
